בינאייב נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ומתן רשות ערעור.

מדובר בבקשת רשות ערעור "שגרתית" שיותר מדי מסוגה מוגשות לבית המשפט ומציפות את השופטים התורניים האזרחיים.

מדובר בערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ להתנות את ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים בתשלום סכום ראשוני וכן על קביעת תשלום חודשי גבוה מדי ושלא בהתאם ליכולתה הכלכלית של החייבת.

עמדתי היא כי בתיקים שכאלו אין טעם אמיתי לבקש תגובת זוכים פעם אחר פעם,להטריחם ולבסוף לקיים לאחר חודשים רבים דיון עם חקירות,סיכומים וכיו"ב. אמנם זוהי דרך המלך אבל מוצע ליעלה תוך שמירה על זכות המשיבים/הזוכים לבקש ביטול פסק דין זה והליכה במסלול הרגיל,ספק אם כך יקרה נוכח שיקולי עלות תועלת של כל המעורבים ונוכח האפשרות המעשית לשינוי פסק דין זה בדרך של חקירת יכולת בהוצל"פ. רק לעיתים נדירות מגיבים זוכים בתיק שמשמעותו הכספית לגביהם כאחד מן הנושים היא שקלים בודדים מדי חודש.

פסק הדין ניתן ללא שמיעת טיעוני המשיבים על יסוד ההנחה שיש הסכמה או השארת העניין לשק"ד בית המשפט מצד המשיבים ומכל מקום באם יבקשו זאת ,יבוטל פסק הדין וישמעו טיעוניהם כבסיס למתן פסק דין אחר כאשר בית המשפט פתוח לשמוע כל טענה חדשה ולהכריע בהתאם.

כללי:

קשה מלאכתם של רשמי ההוצל"פ,מחד מוטל עליהם עומס אדיר ועליהם לעבוד מול חייבים שרבים מהם אינם ששים לשלם את חובם בעוד מטרת הההוצל"פ היא גבייה וביצוע,מנגד עליהם להכריע במקרים פרטניים של חייבים שמגישים בקשות בהן נפרשת מסכת עובדות ונסיבות ספציפית.

ברובם של המקרים ובוודאי בשלב ההכרזה, אין באפשרות רשם ההוצל"פ לקיים דיון מעמיק בנוכחות הצדדים ואין אפשרות אמיתית לבדוק את נכונות או דיוק כלל טענות החייב. אין להסתיר ובתוך עמי אני יושב,לא מעט חייבים מנצלים מצב זה לרעה.

יחד עם זאת,יש לנהוג ברגישות ובזהירות שכן הדין והמחוקק בחרו לאפשר לחייבים חיים וקיום סבירים ואין לדרוש מהם יותר ממה שהם מסוגלים לשלם.

כאשר חייב מבקש להכריז עליו כמוגבל באמצעים אזי למעשה הוא טוען שאין ביכולתו לשלם את חובותיו בשיעורים סבירים וספק אם פרקטיקה של התניית ההכרזה ואיחוד התיקים בביצוע "הפקדה" שאיננה עומדת בגדר אפשרויותיו של החייב מתאימה לכל מקרה ומקרה ומשיגה את מטרתה.אמת יש מקרים בהם החייב שטען שהוא "חסר הכול" מארגן מיידית את כספי ההפקדה אך יש גם מקרים בהם באמת אין לחייב אפשרות לעשות כן ואם כך עולה,יש מקום להתערבות.

נקודת הזמן בה מוכרז החייב כמוגבל באמצעים היא נקודה של "מכאן והלאה" וגישה זו להשקפתי מאזנת בין האינטרסים של החייב והנושים. לאחר ההכרזה יש לצפות ולדרוש כניסה למסלול של תשלום קבוע ומאוזן שכל שינוי בו ככל שיתרחש,יהיה מושכל ומבוסס.

לא די בדרישה כללית ש"החייב יצמצם את הוצאותיו ויגדיל את הכנסותיו" כפי שנרשם לפעמים, אם רואים לנכון הרשמים לסטות סטייה של ממש מבקשת החייב בהחלטתם בדבר צו התשלומים שהם משיתים עליו,ראוי ונכון שיפרטו מדוע בדיוק הם דוחים את הבקשה ככל שהיא נוגעת לגובה הצו ומדוע בדיוק הם מתנים את ההכרזה בתשלום גבוה יחסית. כך נוהגת כל ערכאה שיפוטית הבוחנת עובדות וטענות שלא על דרך הפשרה וכך גם ניתן יהיה להבין מדוע נפסק מה שנפסק ומדוע לא התקבלה טענה משפטית או עובדתית של החייב,כך גם תוכלנה ערכאות הערעור לבחון נכון יותר את ההחלטה.

יובהר,אין שום בעיה שרשם ההוצל"פ ידחה טענה או ראיה או הערכה שהביא בפניו החייב,שיקול הדעת הוא של הרשם,כל שיש הוא לנמק ולבסס את אותה החלטת דחייה,להציע תחשיב אפשרי וריאלי לביסוס צו התשלומים וההחלטה על גובה ההפקדה הראשונית.

יש לתת לחייב (גם כזה שעובר להכרזה "חטא" באי תשלום) הזדמנות להיכנס למסלול של תשלום סדיר ועקבי בהתאם ליכולתו ולא לסכל את התהליך מתחילתו,כשלחייב אין מה "להפסיד",הזוכה בד"כ אינו "מרוויח".

ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן פירטה המערערת את מצבה האישי,את מקור חובותיה ואת יכולתה הכלכלית המוגבלת.

מדובר באלמנה בת 52 שנים שלה בן קטין הסמוך על שולחנה. המערערת עבדה בניקיון ובטיפול בקשישים ברם נוכח מספר פריצות דיסק מהן היא סובלת היא איננה יכולה לחזור לעבודה זו ועבודה אחרת לא מצאה וכך נוצרו חובות עקב אי עמידה בתשלומים בגין צריכה וקיום.

למערערת משכנתא שנטלה מבנק טפחות אשר איננה משולמת באופן סדיר (ישנן הרשאות שחזרו),גובה התשלום החודשי כ-1250 ₪.

הכנסותיה כעולה מהצהרתה ומדפי החשבון שצורפו הן בסך 2362 ₪ בגין קצבת הבטחת הכנסה וסך 169 ₪ בגין קצבת ילדים,סה"כ 2531 ₪ בחודש.